שלום לכולם. קוראים לי אלון קמינר ואני בן 28. ב-7 באוקטובר הייתי תלמיד באוניברסיטת תל אביב ויצאתי להילחם בראש הנקרה בחיל הים. נפצעתי לאחר שבוע. לא רואים את זה אבל איבדתי את רגל שמאל. אני פה מדבר בהמשך לישיר למה שאני תופס אותו כמאבק על המדינה ועל הרוח כמו שהיינו רוצים לראות אותה. אני לא אתייחס לסעיף שהרגע דיברנו עליו אלא יש סעיף אחר שאדבר עליו אבל אני רוצה לתת לוועדה הזו כמה מילים מהכובע שלי. היום הוא יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל. אני רוצה לציין את כל החברים שלי. יש לנו כמעט 20,000 פצועים מהמלחמה האחרונה בנפש והגוף. הם גיבורים. טוב שיצא לי להיות פה כדי לציין את זה ולהעלות את המודעות. אני יצאתי ב-7 באוקטובר לזירה הצפונית משני טעמים עיקריים. הראשון, להגן על נהריה. זו הזירה שלי. נהריה על כל יושביה חשובים לי ורציתי להצליח במשימה. הסיבה השנייה שיצאתי ב-7 באוקטובר היא להגן על היהודים. אני אומר את זה בפה מלא. סבתא שלי ניצולת שואה ובראש שלי אמרתי נמות ולא ניתן להם לנצח. אין סיכוי. לא יכול להיות. זו ההבחנה הראשונה שאני רוצה לעשות. היחידים בעולם שיכולים לקבל אזרחות מהמדינה הזו מתוקף הדת שלהם הם העם היהודי. אנחנו ראשונים לזכויות ואנחנו צריכים להיות ראשונים לחובות. כך אני תופס את זה. כל עניין אחר יכול להיות רלוונטי אבל הוא פשוט לא. יצאתי להגן על נהריה ויצאתי להגן על העם היהודי. אני עומד לדבר על המהות ואני גם הולך לדבר על הפרקטיקה. במהות דיברתי על היהודים ראשונים לזכויות וראשונים לחובות. כך אני תופס את זה וכך אני מבקש שנתייחס לציבור הזה ספציפית. עברתי על החוק. למדתי אותו ואת הטיוטה ויש הרבה למה התייחס. אני רוצה להתייחס לבעיה הכי גדולה בעיניי שבגינה אני תופס את החוק כחוק פטור לאוכלוסייה כללית גם אם אני לוקח אותנו חמש שנים קדימה ליעדים ולא חוק שלא בא לשלב תלמידי ישיבות. אם אני למדתי בווינגייט שנתיים זה לא הופך אותי לספורטאי מצטיין לצורכי הצבא. אתם מסכימים איתי? זו הנחה די בסיסית להגיד. לא הגיוני שאדם שלומד שנתיים - - - ההגדרה של מי חרדי היא בעייתית. לא הגיוני שאני לומד שנתיים פעילות גופנית וגם אם למדתי לווינגייט ועכשיו לצורכי הצבא, לצורכי הביטחון ולצורכי מפעל הארץ אני נחשב לספורטאי מצטיין או כספורטאי במשרה מלאה. זה לא סביר. זו הנקודה שאני רוצה להעביר ושתשב לכולנו בראש. ההסתכלות על החברה החרדית כמקשה אחת – אני קראתי את החוק. אנחנו מדברים על 45 שעות בשבוע. זו משרה מלאה של אנשים שלומדים שמונה שעות ביום. ההסתכלות על החברה החרדית כמקשה אחת שלומדת תורה כל היום היא פשוט לא נכונה. אנחנו יודעים את זה. זה קשה מאוד ללמוד במיוחד בגילים האלה. אני רוצה שנקרא לילד לשמו. יש ירושלמים, בני ברקים, ערדניקים, תל אביבים וכולי הם יהודים שלא מתגייסים לצבא. אם הצבא כבר מלא כי אנחנו מדברים על בריכת הגיוס של 60,000 וצורכי הצבא הם 12,000 איש - - - 108,000.

תלוי איך סופרים. אני אלך על גיל הפטור הקודם. יש הרבה דברים לעשות. חסרים לנו 100,000 עובדים בענף הבנייה בישראל. אני הייתי שנה בבית חולים שיבא והאחיות קורסות. הצוות הרפואי קורס. יש כל כך הרבה דברים שצריכים לעשות. יש פה מהלך גדול יותר שקורה. סליחה, אני אקח עוד דקה.

באוקטובר בשנה שעבר כשנה אחרי הפציעה זימנו אותי לאפיפיור. הלכתי לאפיפיור פרנצ'סקו ולחצתי לו יד. הייתה חוויה. הייתי עם שיבא. דרך כומר הלכתי לספר את הסיפור. אמרתי לו תחזיר את המנורה. אמר לי יהיה בסדר. היו צחוקים. באמת אמרתי לו את זה.

עשינו שם עסקים.

בדיוק. השבוע קראתי אותו. אני רוצה לספר חוויה אישית כי היא חשובה. הוותיקן הוא מקום מלא זהב עם התקרות הכי גבוהות שראיתי. מקום מרשים מאוד. זה המקום הכי קדוש לנוצרים.

בשבוע אחרי זה אני במנהטן בניו יורק לענייניי. חבר אומר שאני חייב לקחת אותך לאוהל של הרבי. אני בתקופתו לא יודע באיזה על איזה רבי מדובר, איזה אוהל ולמה אני צריך לנסוע לשם ב-02:00. אני מגיע לאוהל של הרבי מליבוביץ' ב-02:00 והאוהל מלא. אני רואה מיחמים וכוסות פלסטיק ומרגיש בבית. הכול מרגיש יהודי מאוד ונכון מאוד. מגיע בחור ונותן לי פתקים. אין שם טיפה של זהב. כל הקירות מלאים ספרים. אני מבין באותו רגע את משמעות היהדות האישית שלי וגם את המשמעות של להיות עם הספר. יש לי כבוד אדיר לתלמידי הישיבה. אני מבקש לא להכתים את השם של תלמידי ישיבות עם אותם ילדים – נקרא לילד בשמו – ילדים. הם לא לומדים תורה. לא הגיוני לתת למערכת לפקח על עצמה ולהגיד מי לומד תורה כי מי שלומד תורה שילמד תורה ומי שלא לומד תורה שילך לצבא. זה פשוט וזה קל. זה מה שכואב. חסרות טביעות אצבע וחסר לי פיקוח חיצוני על מי שלומד תודה. איך אנחנו יכולים להגיד מי תלמיד ישיבה ומי לא. יש פה הנחת מוצא שהיא לא נכונה בכלל. אנחנו לא יודעים להגיד אם אדם לומד בישיבה ואם הוא לא לומד בישיבה אז שילך לצבא. אני אסיים בזה ואגיד למה. למה בכלל צריך לגייס אותם לצבא? יש לנו צבא ותקפנו עכשיו באיראן והכול בסדר. צריך לגייס לצבא כי הצבא מבקש. אנחנו לא בחוק טל ואנחנו לא תקופות קודמות. אנחנו פשוט לא. לחטיבת החשמונאים יש תקנים לא מלאים. למה הם לא מלאים? אתם יודעים מה זה בשביל הצבא לכתוב בכניסה לבסיס בחטיבת החשמונאים אין כניסה לנשים. אתם יודעים מה זה ברמת הפלורליזם להכיל את הדבר. אנחנו לא חייבים להכיל אותו. יש אחוז ענק שהוא לא מספיק דתי, הוא לא באמת חרדי והוא לא מתגייס. העין שנותרה לי היא עליהם. הצבא צריך, המדינה צריכה. איך נחיל ריבונות בלי לוחמים. לפני 7 באוקטובר חשבתי שהתיישבות היא התנחלות. אין כזה סיפור יותר. אין נחיל ריבונות בלי לוחמים? תגידו לי אתם. רבותיי, זה הרבה יותר גדול מתלמידי הישיבות. אנחנו בתקופה היסטורית למדינה. אני מסיים. אנחנו צריכים כולם להיכנס מתחת לאלונקה. אנחנו צריכים לעבוד ברצינות על הדבר הזה. אני מבקש שמי שלא לומד תורה צריך אתמול. זה צריך להיות החוק. החוק צריך להיות משפט אחד. ללכת לצבא ולתרום לבניין המדינה. תודה רבה.

אני אגיד במשפט אחד, אני חושב, תסלחו לי שאני ענייני ומשעמם עם עובדות - - -

אני מתנצל אם זה יוצר סערה, אני אגיד שתי מילים.

אני אגיד דבר אחד, וסלחו לי שאני ענייני מה שנקרא. בשביל שהדבר ימשיך ויתפוס מים לאורך זמן, בהנחה שהזמנים משתנים והם לא כל הזמן יהיו כמו שהם, אנחנו צריכים להציע מבחן, והמבחן גם כשלעצמו יעמוד להשתנות עם הזמן. תחת ההנחה שלצה"ל יש משימות, יש משימה כללית ואז יש תתי משימות, תתי משימות, תתי משימות, עד שיש ממש חיילים שהוא מקצה למקומות. היה וכל אחד מהארגונים נמצאים תחת המשימות של צה"ל שהוא מקצה להם חיילים, הארגון הזה צריך להיחשב כי הוא באמת מפנה חיילים. היה והארגון הזה לא תחת המשימות של צה"ל, הארגון לעניין החוק הזה ולעניין מכסות לא יכול להיחשב.

ובגלל זה אני מסכים עם זה שכרגע הם בחוץ. היה ומחר יבוא שר ביטחון חדש ויגיד: יודעים מה, לוחמי האש הם חלק ממשימות צה"ל, שייכנסו לצורכי היעדים האלה. אבל כרגע בגלל שזו לא משימה של צה"ל אז זה לא צריך להיות חלק מה-10%, עם כל הכבוד וכולם יודעים שיש כבוד אדיר, וזה המבחן שאני מציע, חלק מהמשימות של צה"ל שייחשב, לא חלק מהמשימות של צה"ל, במקום אחר.

קודם כל אני רוצה להגיד לחברי האופוזיציה, שיישמע פה ולפרוטוקול וחבל שהם לא יושבים פה, אני התרשמתי באמת מעבודה שממש ביאסה אותי בתור אזרח. מלא התפרצויות, תרבות דיון קשה. איך אנשים יכולים לדבר ככה? אני מבין שיש משחק פוליטי גדול מעל הראש שלנו שכאילו לא משנה מה, אבל דחיל ראבאק האנשים שקיימים פה, גורמי המקצוע, הם לא קיימים רק פה בוועדה, דברו איתם מאחורי הוועדה. מעצבן אותי שאני צועק והם לא פה, איך אתם שואלים אותם איזה ישיבות לא נספרו? תעשו את העבודה. תבואו עם רשימה, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, ציונות דתית ונכללת. מה זה הדבר הזה? זה מחרפן אותי. כי אנשים הגיעו מכל הארץ, משפחות שכולות. אני הייתי חדר ליד יונה, הגיעו וישבו פה ומבלבלים את השכל. אני הבנתי שזה היה נהוג פעם, אבל כמו שאנחנו משתנים ועכשיו אנחנו צריכים להסתכל לחברה החרדית בעיניים ולהגיד: אנחנו צריכים אתכם איתנו, חאלס עם הפוליטיקה הזאת, זה שיגע אותי. סליחה על ההתרגשות. אני רוצה לחזק אותך, יושב ראש הוועדה. בפעם הבאה או שאנחנו נדבר לפניהם, אנשים שקוראים את החוק ובאים להתייחס, או שתחתוך אותם. עם כל הכבוד לאלעזר שטרן, חבר כנסת, למה הוא מדבר שעה בוועדה? והוא אמר שהוא עיוור, הוא לא אמר שהוא עיוור, הוא אמר דבר פשוט, סליחה היועצת המשפטית לוועדה, אני רוצה להתייחס לזה, אני שמעתי פנינה אחת שבתוך כל בלבולי השכל האלה אמרו, הוא ביקש בסעיף (א1), לשנות, במקום שיהיה כתוב 'המתגייסים לצבא', 'המיועדים לגיוס'. נכון? אני טועה? זה מה שהוא אמר. ואז הלכה למעשה נוכל להסתכל ומיועדים לגיוס אומר 16, 17, 18 רשימה, 16, 17, 18 ורשימה, כי הם מיועדים לגיוס, הם לא התגייסו, וזה יעזור לו אחרי זה פרלמנטרית לקיים את הרצון של החוק. אז בבקשה, נכון זה מה שאמרת? זה מה שביקשת?

קודם כל אני רוצה להגיד לחברי האופוזיציה, שיישמע פה ולפרוטוקול וחבל שהם לא יושבים פה, אני התרשמתי באמת מעבודה שממש ביאסה אותי בתור אזרח. מלא התפרצויות, תרבות דיון קשה. איך אנשים יכולים לדבר ככה? אני מבין שיש משחק פוליטי גדול מעל הראש שלנו שכאילו לא משנה מה, אבל דחיל ראבאק האנשים שקיימים פה, גורמי המקצוע, הם לא קיימים רק פה בוועדה, דברו איתם מאחורי הוועדה. מעצבן אותי שאני צועק והם לא פה, איך אתם שואלים אותם איזה ישיבות לא נספרו? תעשו את העבודה. תבואו עם רשימה, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, ציונות דתית ונכללת. מה זה הדבר הזה? זה מחרפן אותי. כי אנשים הגיעו מכל הארץ, משפחות שכולות. אני הייתי חדר ליד יונה, הגיעו וישבו פה ומבלבלים את השכל. אני הבנתי שזה היה נהוג פעם, אבל כמו שאנחנו משתנים ועכשיו אנחנו צריכים להסתכל לחברה החרדית בעיניים ולהגיד: אנחנו צריכים אתכם איתנו, חאלס עם הפוליטיקה הזאת, זה שיגע אותי. סליחה על ההתרגשות. אני רוצה לחזק אותך, יושב ראש הוועדה. בפעם הבאה או שאנחנו נדבר לפניהם, אנשים שקוראים את החוק ובאים להתייחס, או שתחתוך אותם. עם כל הכבוד לאלעזר שטרן, חבר כנסת, למה הוא מדבר שעה בוועדה? והוא אמר שהוא עיוור, הוא לא אמר שהוא עיוור, הוא אמר דבר פשוט, סליחה היועצת המשפטית לוועדה, אני רוצה להתייחס לזה, אני שמעתי פנינה אחת שבתוך כל בלבולי השכל האלה אמרו, הוא ביקש בסעיף (א1), לשנות, במקום שיהיה כתוב 'המתגייסים לצבא', 'המיועדים לגיוס'. נכון? אני טועה? זה מה שהוא אמר. ואז הלכה למעשה נוכל להסתכל ומיועדים לגיוס אומר 16, 17, 18 רשימה, 16, 17, 18 ורשימה, כי הם מיועדים לגיוס, הם לא התגייסו, וזה יעזור לו אחרי זה פרלמנטרית לקיים את הרצון של החוק. אז בבקשה, נכון זה מה שאמרת? זה מה שביקשת?

היינו יכולים לעשות את זה בחמש דקות ולהתקדם. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו, 14 עד 18, כולנו הבנו, אני עם הייעוץ המשפטי לממשלה, אני חושב שצריך להרחיב את זה, או שלוש שנים או שיותר קרוב לקצה, כל הנסיבות סבבה, זה מה שאני חושב שצריך לעשות. ואני רוצה להציע עוד דבר אחד לחוק. אני רוצה שאם כולם מפחדים מפוליטיזציה של מי ישיבה ומי לא, בבקשה שנכתוב בחוק שכל ישיבה שרוצה לצאת מהצו יכולה לעשות את זה תוך 14 ימי עסקים. היה ואני ישיבה ואני החלטתי שאני לא רוצה יותר חרדי, כי רב הישיבה ציונות דתית, וואט אבר, יש בעיות, נכון, הכנסת לא יכולה כל היום להתעסק לאזרחים, אנחנו לא יכולים להיות תלויים בכם כל היום, לא רוצה להיות ישיבה לצורכי היעדים, זכותי לצאת. אפשר להוסיף שכל מנגנון שרוצה לצאת מהצו ביוזמתו ייצא מהצו? פשוט יגיד, היי, חבר'ה, אני לא רוצה להיספר יותר בתור חרדי. אני הבן אדם, אני הישיבה, תוציאו אותי. זה הכול, ואז תפסיקו לפחד, לא יהיה פוליטיזציה. מי שרוצה שייצא תוך 14 ימי עסקים, סגרנו סיפור. אלה ההתייחסויות שלי, תודה רבה.

היינו יכולים לעשות את זה בחמש דקות ולהתקדם. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו, 14 עד 18, כולנו הבנו, אני עם הייעוץ המשפטי לממשלה, אני חושב שצריך להרחיב את זה, או שלוש שנים או שיותר קרוב לקצה, כל הנסיבות סבבה, זה מה שאני חושב שצריך לעשות. ואני רוצה להציע עוד דבר אחד לחוק. אני רוצה שאם כולם מפחדים מפוליטיזציה של מי ישיבה ומי לא, בבקשה שנכתוב בחוק שכל ישיבה שרוצה לצאת מהצו יכולה לעשות את זה תוך 14 ימי עסקים. היה ואני ישיבה ואני החלטתי שאני לא רוצה יותר חרדי, כי רב הישיבה ציונות דתית, וואט אבר, יש בעיות, נכון, הכנסת לא יכולה כל היום להתעסק לאזרחים, אנחנו לא יכולים להיות תלויים בכם כל היום, לא רוצה להיות ישיבה לצורכי היעדים, זכותי לצאת. אפשר להוסיף שכל מנגנון שרוצה לצאת מהצו ביוזמתו ייצא מהצו? פשוט יגיד, היי, חבר'ה, אני לא רוצה להיספר יותר בתור חרדי. אני הבן אדם, אני הישיבה, תוציאו אותי. זה הכול, ואז תפסיקו לפחד, לא יהיה פוליטיזציה. מי שרוצה שייצא תוך 14 ימי עסקים, סגרנו סיפור. אלה ההתייחסויות שלי, תודה רבה.

השבוע הייתי בוועדה רפואית. והסתכל עליי הקצין, והוא אמר לי, "אתה עדיין רשום בתור מפקד כלי שיט בחיל הים ויש שתי אפשרויות, או שאני משהה אותך מהמילואים, ויהיה לך קשה לעשות מילואים, או שאני מוריד לך את הפרופיל ל-21, ואם תרצה להתנדב, תוכל להתנדב שוב למילואים. אמרתי לו, "תוריד ל-21, אני בוודאות חוזר למילואים, אולי לא בתור לוחם, אבל אני אחזור. אני קמב"ץ מצוין, ויש עוד כל מיני דברים שאני יודע לעשות". באותו הערב הייתה ההפגנה של חרדים מחוץ לכנסת, וכאב לי שלא הזכירו את זה עד היום, אבל יוסף אייזנטל נרצח, נהרג באותה הפגנה, ומבחינתי זה מחיר שאנחנו משלמים כחברה על הקרע בינינו, ויש דברים שקורים מחוץ לחדר פה, וחשוב לי להזכיר אותם. חשבתי לעצמי, איפה הפער הזה? איך אתה אומר, תורידו לי ל-21, אני רוצה לחזור למילואים, ויש הפגנות? והבנתי על עצמי דבר. כולם אוהבים לחשוב שהם סטיית תקן, האמת שכולנו לא סטיית תקן. אבא שלי עשה צבא, אמא שלי עשתה צבא, הם דיברו איתי מכיתה א על שגם אני אלך לעשות צבא, הגיעו אליי בבית ספר, עשיתי שנת שירות, כולם "צבא, צבא", ובסוף הלכתי להיות לוחם. לא ציפיתי שהסעיף הזה ילך לדיון של שילוב נשים אל מול שילוב חרדים. דעתי האישית היא שלפעמים פלורליזם הוא קווים מקבילים, ואני בעד ההפרדה, ובתוך ההפרדה לעשות, כי הנושא הזה חשוב. בתוך הסעיף של המכינות הקדם-צבאיות הייתי מוסיף - - - כל מה שאני עברתי בתור אזרח במגזר הזה, הייתי רוצה לראות. הייתי רוצה לראות מורים חיילים, ולא מורות חיילות, שידברו על השירות. צריך יחידה במיטב שתלווה את החיילים החרדים ושתיתן להם את המקום ואת הליווי ואת המסלולים. צריך גדנ"עות במקומות שאין גדנ"עות, כדי שבתוך החברה החרדית הם ייחשפו למסלולים. כך, כשבן אדם יגיע לגיל שהוא צריך להחליט אם הוא ממשיך ללמוד בישיבה ומקיים את תורתו-אומנותו, או שהוא הולך להגן על המדינה בגופו, הוא יבין מה קורה, והתהליך האישיותי שלו כבר יתחיל מוקדם יותר. אני מסתכל פה על חברי הכנסת החרדים ואני רוצה להגיד לכם, חברים, זה צה"ל של קפיצת אמון. זה דבר שהוא מקדם אמון. אנחנו באמת רוצים לראות תהליך. כי כשנותנים תנאים חרדיים, הכול חרדי, לגברים וכולי, בתוך האוכלוסיות, עוד לפני שמגיעים לצבא, אפשר ללמוד שזה לא רע ואפילו לרצות לשמוע על זה. זה כל מה שרציתי להגיד היום. תודה רבה לכולם ושיהיה ערב נעים.